| גיברת, באמ'שלי, את תופסת כבר שעה את כל הדוכן. כמה זמן אפשר למשש ספר אחד? מה את רוצה, שאני יכתוב שאסור לגעת בסחורה? תיתני גם לאחרים לראות. לא, אדוני. אין לי כזה חדש. למה מה קרה. שם ממול, ברהיטים עתיקים, אתה יכול לבקש חדש. כאן זה ספרים, נשמה. אין חדש. תגיד תודה לאלוהים ולי שזה לא מתפורר. אלה במאה כל חתיכה, אם אתה קונה ארבע ספרים. נו, מה אתה רוצה, זה פעם היו רבי מכר. מה זה רב מכר? זה ספר שנמכר הרבה. טוב, אתה צעיר, אבל היו פעם חנויות ספרים בכל קניון. כן, מה שאתה שומע, והיו ספרים שנמכרו יותר מספרים אחרים. אם יקר לך, הערמה פה בעשרים שקל. הנה, זה נראה כמעט חדש, חוץ מהכתמים של הקפה, או מה שזה לא יהיה, וחסר רק עמוד אחד והוא ממילא בסוף. אף אחד לא קורא ספר עד הסוף. גיברת, למה חבל? תאמיני לי, יותר טוב ככה. כמה יש פחות ספרים, יש פחות אנשים מדברים עברית של שבת, מבלבלים לי את השכל אם לשים להם בשקית שתי ספרים או שני ספרים, כאילו זה מעניין מישהו. הנה אתמול היתה כאן איזה זקנה, כל הפנים שלה חריצים חריצים, שאלה אם אצלי זה הדוכן היחיד בקֶרֶת. הוציאה לי את הנשמה עד שגילתה לי שקֶרֶת זה עיר. מעניין את הסבתא שלי. אחר כך ביקשה, תלפף לי את זה בשקית, שייכנס לי באמתחת. מה זה תלפף אתה שואל? כאילו אמתחת זה בסדר? שתהיה בריאה, שתיתי כוס שלמה של מים קרים כשהלכה. למה להשתמש בכל כך הרבה מילים? בשביל מה זה טוב? למה אני מוכר דווקא ספרים, את שואלת? שאלה טובה, בובה. יודעת מה זה דיסק? את לא יודעת? אז זהו, בגלל זה. לפחות כדי לקרוא ספר לא צריך שום מכשיר. זה למה. בואי, תקני חתיכה או שניים לסבתא שלך. סבתות מתות על זה, את תראי. |
