על פי הנהלים המתקיימים בהוצאות ספרים רבות, כתב היד עובר עריכה ספרותית ואחריה מובא לעריכת לשון. תקינות לשונית הנצמדת באדיקות לכללי האקדמיה, לעתים תוך הפניית עורף לשפה הרוֹוַחת, עלולה לפגוע באותנטיות של דיאלוגים ובזרימה הטבעית של הטקסט. לכן שמור יתרון מסוים לחבישת שני הכובעים על-ידי איש מקצוע אחד – עורך ספרותי שיטפל גם בעריכה הלשונית וידע לפסוק מתי ראוי להביא שפה נקייה ומצוחצחת, ומתי נכון להשמיע את קולם של "מוכר החמוצים", המתבגרת מהטיק טוק, ההוא שעלה לפני ארבע שנים מחבר העמים, או השכנה הנרגשת ממול, מתי לעקר שגיאות רוֹוְחות בשפה העברית, ומתי להשתמש בהן כדי להכניס ניחוח אותנטי. |
