כתיבת סיפור חיים או תיעוד חוויה מכוננת שעברת – בשביל מה זה טוב? העיסוק בכתיבת הספר (לבד או בסיוע איש מקצוע) טוב מכמה טעמים: אדם שרוב חיי המעשה שלו מאחוריו, ועמם נעוריו, אהבותיו, המלחמות שעבר והמשברים שנחלץ מהם – יוכל להיתרם רבות מהעלאת סיפורו על הכתב. דרך הכתיבה (או העלאת הדברים בשיחה, במקרה שגייס לעזרתו סופר צללים) יוכל לחזור למחוזות ילדותו, אל הוריו ואל החלומות שליוו את נעוריו, בימים בהם כל העתיד נפרש לפניו. במבט לאחור יראה עד כמה משמעותיים ציוני הדרך בחייו. כמה הספיק ועשה, אהב ונפל וקם. והנה יש לו פריבילגיה לעסוק בעצמו בלבד, לשקוע בזיכרונותיו ולעבד שוב הצלחות וכישלונות, אהבות ואובדן, ולהתעכב על פי בחירתו בנקודות שונות בציר הזמן של חייו. במהלך העיסוק בסיפור חייו תהיה לו הזדמנות לחיות מחדש את אהבותיו, את אהוביו שכבר אינם, ואת מפעל חייו. עצם העיסוק בכך יוכל להכניס טעם מחודש לחייו ולהפיח בו התלהבות של עשייה, יחד עם הסיפוק וההנאה שהנה הוא משאיר אחריו חותם. בספרה "ליטופים וחבטות" (הוצאת "סער"), אותו כתבה בהגיעה לגבורות, כותבת סבינה דורפמן: "אני מאמינה במילה הכתובה. החיים נגמרים במוות, ומה נשאר אחריו? הירושה שתחולק בין צאצאיו של המת? כל זה ייעלם ויישכח עם הזמן, אך המילה הכתובה תישאר. גם אם יקראו בספר רק פעם אחת, אבל לא יזרקו אותו לזבל, בכל פעם שיסדרו את הספרייה יורידו את האבק שהתיישב עליה ויחליטו להוציא משימוש מספר ספרים בשל הצפיפות, אך הספר של אדם יקר במשפחה יישאר." יותר ויותר בנים להורים מבוגרים מחליטים להתארגן ולהגיש לאביהם או לאמם את המתנה הזו – הפקת ספר שיביא את סיפור חייהם. מקובל מאוד במקרים כאלה השימוש בסופר צללים. סופר צללים טוב יֵדע להעביר את דבריו ואת רוחו של האדם ששכר את שירותיו, ולא להשתמש בבמה הזו לביטוי העצמי שלו. הוא יֵדע לדובב ולדלות את הפרטים הקטנים שיצבעו את הספר ויעניקו לו חיות. התהליך של שחזור העבר באמצעות כתיבת ספר אינו שמור רק למבוגרים שבינינו. אנשים בכל גיל עוברים חוויות לא פשוטות - אובדן אדם יקר, מחלה קשה, מלחמה, או אירוע אישי שחורט בהם שריטה עמוקה. הנגיעה בכל אלה בתהליך העשייה של ספר שיתעד ויתאר את החוויה, מאפשרת עיבוד של האירועים והתחושות שהתלוו אליהם. מעבר לכך שהספר יכול לשמש מסמך מרתק ומועיל עבור כל קורא, ובעיקר עבור אנשים שעברו או עוברים חוויה דומה, הוא מספק קתרזיס לכותב. |
